"כמה עיניים פוגש מועמד או מועמדת לעבודה, כאלו שבאמת יכולות לראות אותו, את יכולותיו וכישוריו, מעבר למינו, גילו, צבעו, הלאום שלו או הדת שלו? במציאות המורכבת של החברה הישראלי, מעטות הפעמים שהמבט על המועמד, אם בכלל נפגשים איתו, נטול דעות קדומות וחששות. פחד וחשש משינוי הם הגורמים שמפריעים לנו לראות את האדם באשר הוא, ובהקשר של עולם התעסוקה אנו באמת עלולים לפספס אנשי מקצוע ראויים ומוצלחים".
למה בכלל צריך קמפיין בשביל זה?
בחור צעיר יושב בראיון עבודה, ומחכה למוצא פיו של הבוס הגדול. יתקבל או לא? על פי המהלך הדמיוני של המנהל, כנראה שכן, עד שמגיע רגע האמת – שמו של המרואיין, מסגיר את מוצאו. רגע של התלבטות, קול קריין ברקע, והבחור התקבל. הדרך להצלחה סלולה.
האם במציאות הישראלית, הרגע הזה של ההתלבטות, מניב תמיד תוצאה "רצויה"? כמה עיניים פוגש מועמד או המועמדת לעבודה, כאלו שבאמת יכולות לראות אותו, את יכולותיו וכישוריו, מעבר למינו, גילו, צבעו, הלאום שלו או הדת שלו? במציאות המורכבת של החברה הישראלי, מעטות הפעמים שהמבט על המועמד, אם בכלל נפגשים איתו, נטול דעות קדומות וחששות.
הקמפיין החדש והמצוין של הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי, במשרד ראש הממשלה בשיתוף משרד התמ"ת נוגע בשנייה, ברגע הזה, העמוק כל כך, של החשש מהאחר.
יש המון סיבות לחששות – שפת האם שלו שונה – האם יצליח ללמוד עוד שפה? דתו אחרת – האם משפיע על תפיסת עולמו והנטיות הפוליטיות שלו? השייכות הלאומית שלו או שלה אולי זרה לנו, היא באה מתרבות אחרת, יש לו אולי אמביציה שונה, מקורות זהות אחרים, אייך הצוות שלי יקבל אותו? האם צריך לצפות ממנה "להיות כמו כולם" או שבדיוק מהשונות הזו אפשר לצאת נשכרים? איך להתנהג בימים הרגישים כמו יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום השואה? ובעיקר- למה אני צריך להיכנס לסיפור הזה, כאשר עם מי שדומה לי, הכל הרבה יותר פשוט.
כל החששות מראים לנו את השונות, אבל לא עוסקים במהות, והמהות היא הרבה פעמים פשוט פחד, חשש משינוי, פחד ממשהו אחר מאיתנו.
אם נצא רגע מאזורי הנוחות שלנו, נסתכל על החששות האלה בעיניים, נראה שמאחוריהם יש אנשים – ממש, עם רצון להצליח ורצון לחיות במדינה הזו בכבוד, בדיוק כמו כל אחד ואחת מאיתנו.
וזה נכון למגוון של אנשים: אנשים מהחברה הערבית, אולי אלו אנשים עם מגבלה, כמו שפגשנו לפני מספר חודשים בקמפיין של משרד התמ"ת והמטה לשילוב אנשים עם מוגבלות, אלו אנשים עם צבע עור שונה, ואלו אנשים שאמונתם גדולה וכך מכתיבה את אורך החיים שלהם. כן, אלו גם אנשים מבוגרים קצת. כמה קצת? אפילו מעל 50.
לכן אפשר וצריך לדבר כאן על גיוון, על רב תרבויות ועל הערך החשוב של הכלת השונה.
לכן גם הקמפיין הזה ראוי, והוא צריך להמשיך ולהתרחב ולהראות עוד פנים של מצוינים ומצויינות.
נסו לקחת את הרגע הזה של ההתלבטות אליכם לעסק, לחיים.
האם חשבתם ולו לרגע אחד מה אתם מפסידים מכך שאתם לא לוקחים בחשבון את השונה מכם?
האם אתם מתמקדים בתועלות או רק בחששות?
האם מעבר לחששות תוכלו לראות את התועלות בצוות עבודה מגוון, שחושב יצירתי יותר, שמגיע לשווקים חדשים צוות פתוח יותר ועוד ועוד?
אם נשכיל לראות את היופי והעושר בגיוון מעבר לחששות – כולנו נצא נשכרים מכך.
כתבה: רות שבח גטריידה