יוסי היימן, מנכ"ל אשל ג'וינט ישראל | תעסוקת מבוגרים בישראל – מגמות ותכניות

                             

     גיוון בתעסוקה – יצירת הסיפור הישראלי

גיוון מעבר למספרים – הכנס ה-9 של הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה 14.3.2016

תעסוקת מבוגרים בישראל

הרצאתו של יוסי היימן, מנכ"ל אשל ג'וינט ישראל

• מצגת ההרצאה תעסוקת מבוגרים בישראל

המסר שלי אליכם היום הוא כי אתם הארגונים,  ומדינת ישראל בכלל, חייבים להיערך לקליטת דור X והדורות שקדמו לו ולתת מענה מתאים לגילאים אלו בשוק התעסוקה.

העולם מתבגר:

• ישנם כיום כ- 800 מיליון בני 65+ בעולם, תוך 35 שנה, מספרם יגדל ל-2 מיליארד. ב-50 שנה הקרובות גידול האוכלוסייה יהיה 30 אחוז, אך הגידול בבני 65 ומעלה יהיה 110% והגידול בבני +85 יהיה למעלה מ-200%. זה מעמיד בפני החברה בארץ ובעולם אתגרים עצומים.
• ישנו גידול עצום בתוחלת החיים בישראל, כמו בכל העולם. ב40 השנים האחרונות, עלתה תוחלת החיים בישראל מ-72 ל- שנים 82. למעשה, בכל יום שעובר תוחלת חיים בישראל גדלה ב-6 שעות. הגידול עד כה היה ליניארי, אך תסריטים שונים עלולים אף לגרום לקפיצות אקספוננציאליות.
• אחוז בני 65+ מכלל אוכלוסייה: במדינות לא מפותחות יש שיעור ילודה גבוה, אך תוחלת החיים נמוכה ולכן שיעור בני 65 ומעלה נשמר נמוך יחסית. במדינות מתקדמות בהן יש מעט ילודה, כמו מונקו ויפן, אחוז הזקנים 65+ באוכלוסייה גבוה מאוד. בישראל, במהלך 20 השנה האחרונות שיעור בני 65 ומעלה נע סביב 9.5 עד 10.5 אחוז, ונשאר יציב בגלל שיעור ילודה גבוה ובשל העלייה מבריה"מ, כמיליון עולים, שהגיעו ללא מבוגרים לרוב. אותם עולים שהגיעו בגיל 50-45, כיום הם בני 65.
• שיעור בני 65+ באוכלוסייה הישראלית עומד לעלות במהלך 20 השנים הבאות מ-10.5% ל-15%.
• משמעות גידול בשיעור בני 65+ ליחס התלות או יחס הנטל: יחס הנטל/תלות הוא היחס בין מספר בני גילאי 65+ שלכאורה פרשו מעבודה לבין האוכלוסייה העובדת. יחס זה היה עם הקמת המדינה 1 (פורש אחד) ל- (עובדים) 12, בשנות ה-60' 1 ל-10, וצפוי לרדת תוך 20 שנה ל-1 ל-3.5. על כל אדם שפרש מעבודה הולכים להיות פחות אנשים מפרנסים .
• השלכות הזדקנות האוכלוסייה על ההוצאה הציבורית: הוצאות מעסיקים על פנסיה, הוצאות על שירותי בריאות, קצבאות זקנה וגמלאות סיעוד יהוו נתח גדל והולך מתוך ההוצאה הציבורית.

בני 65+ ועולם התעסוקה:

• הכשרה והשכלה: אחוז השכלה והשכלה גבוהה בישראל הולך ועולה. גם השכלתם של בני 65+ עולה ביחס לעבר. ההשכלה תדחוף אנשים להישאר בעולם העבודה ולא לפרוש ממנו.
• מגמות תעסוקת בני 65+ בישראל: ב-1970 18% מבני 65 + עבדו, עם פער  משמעותי בין נשים לגברים. עד 1990 היתה ירידה גדולה, כי המדינה נתנה תמריצים לפרישה מוקדמת ובמקביל עלתה המודעות לעיסוק בשעות הפנאי. מאמצע שנות  2000 ישנה עלייה בשיעור המועסקים, אבל בעיקר בקרב גברים. גיל הפרישה הנמוך של הנשים, 62, פועל לרעתן, כי יש להן שנים רבות לחיות מהפנסיה אך לא מספיק שנות חיסכון כדי לחסוך לפנסיה שתשמר את רמת חייהן הקודמת.

 

פנסיה, יחס תחלופה וירידת רמת הכנסה בגילאי 65+ (אנשים חיים יותר, שנות החסכון לפנסיה לא עלו בהתאמה!)

משך החיים בפנסיה הוא חשוב. לאדם שחצה את גיל 65 יש לפניו כ-22 שנים לחיות בפנסיה, שאינה משמרת את רמת ההכנסה שלו בזמן שעבד. כדי לחשב את היחס בין ההכנסה טרם הפנסיה לבין ההכנסה לאחר פרישה לגמלאות מחושב יחס התחלופה: היחס בין ההכנסה חודש לפני היציאה לגמלאות לבין ההכנסה חודש לאחר היציאה לגמלאות. לדוגמא, אדם שהרוויח שכר של 10,000, כאשר יחס התחלופה הוא 61%, זה אומר שהסכום שייכנס לחשבון הוא 6,100 ש"ח. בישראל, בה המצב לא רע יחסית למדינות הOECD, יחס התחלופה של עובדים שהרוויחו את השכר הממוצע במשק הוא 61% ועבור נשים אפילו פחות – 54%. מי ששכרו היה מחצית מהשכר הממוצע במשק יחס התחלופה שלו גבוה יותר בשל תוספות וגמלאות שונות שמפצות על החיסכון הנמוך לפנסיה לאורך השנים. עבור מי שהרוויח שכר שהוא מעל הממוצע במשק, הכנסותיו יורדות באופן דרמטי יותר על פי יחס התחלופה שלו. 20 שנים הן תקופה ארוכה לחיות ברמת הכנסה נמוכה באופן יחסי לרמת ההכנה של העובד לאורך השנים.

בשל הירידה בהכנסה, בישראל 100 אלף משפחות, המהוות 23% מתוך המשפחות שבראשן בני 65+, חיות מתחת לקו העוני. קצבאות והשלמות הכנסה משפרות את המצב משמעותית – ללא קצבאות והשלמות אלו, שיעור העוני היתה קרוב ל-45-50 אחוז בגיל זה. חשוב לציין שגם אלו שאינם נמצאים מתחת לקו העוני נמצאים רק מעט מעליו. בעולם המתפתח אנשים לא ירצו להמשיך לחיות בצורה כזאת.

הפיתרון – תעסוקת מבוגרים

התפיסה החדשה נשענת על שלוש נקודות מוצא:

• העלייה בתחולת החיים ובהשכלה מחייבות תכנון קריירה חדשה לאדם.
• ראיית הזקנה כתקופת חיים פעילה. יש לממש את הפוטנציאל הנפשי, החברתי והפיזי של האדם. זיקנה פעילה תענה על הצורך הכלכלי וגם תממש ערכים חשובים נוספים.

• הפסקת העבודה מגדילה את הסיכון לפגיעה פיזית ומנטלית

התועלות בהעסקת מבוגרים מרובות:

• ברמת הפרט – הגדלת הכנסה, איכות חיים.
• ברמת המעסיק – כח אדם בשל ומנוסה המתאפיין ביציבות ובמוסר עבודה גבוה. בחלק מהענפים הגיוון הגילאי משרת את רצון הלקוחות.
• ברמת המשק הישראלי- שיפור יחס התלות, הגדלת תוצר לאומי כולל (פוטנציאל של 6 מיליארד שקלים מהעסקת מבוגרים), הקטנת הוצאות על תשלומים סוציאליים.

 

(?) האם תעסוקת מבוגרים תביא להשפעות שליליות על תעסוקת וקידום צעירים?

קיים חשש כי אם מבוגרים ימשיכו לעבוד, זה יהיה על חשבון תעסוקת צעירים. קיימים מחקרים ודוגמאות שמפריכים את התפיסה הזאת ואפילו מראים שמצבם של הצעירים ישתפר. לדוגמא, במלחמת העולם השנייה נשים תפסו את מקומות העבודה של חיילים שהלכו לחזית. חשבו שכאשר ישובו החיילים לא תהיה להם עבודה, אך בפועל חזרתם הרחיבה את השוק. מאידך, אם עובדים, בעיקר בכירים, יישארו במשרותיהם עד גיל 90, הצעירים אכן ייפגעו. לכן, צריך למצוא דרכים אחרות לתעסוקה, מודלים חדשים.

ישראל עושה תפנית חיובית – עוברת את ארצות הברית וממוצע OECD, בתעסוקת בני גיל 60-50 והדרך עוד ארוכה.

 

(?) מהם החסמים בהעסקת מבוגרים?

• חסמים רגולטוריים
  • סוגיית גיל פרישה חובה בישראל היא חסם מכריע. היא  נידונה בבית המשפט העליון בימים אלה ואני תקווה  שתבוטל.
  • שיעור מיסוי גבוה ופגיעה בקצבאות עם היציאה לעבודה.  אדם הבוחר להמשיך  לעבוד, המדינה ממסה ולוקחת ממנו את  רוב כספי הפנסיה. אני מאמין כי המדינה בעשותה כך, "יורה לעצמה ברגל".
• חסמים מצד מעסיקים: חשש מירידה תפקודית בקרב עובדים מבוגרים, עלות העסקה יקרה, חשש מהתמודדות עם עובדים ששואפים להמשיך להתקדם על חשבון צעירים מקבילים להם. חשש מיכולת פחותה לאמץ שינויים וטכנולוגיות.
•  חסמים מצד עובדים מבוגרים עצמם: אצל חלקם יש שחיקה במוטיבציה, חוסר הפנמה של מציאות הגידול בתוחלת החיים והיאחזות בחלום הפרישה בגיל 65.

כלל אצבע אומר שאדם צריך לעבוד 60% מחייו כדי לפרנס את עצמו, את משפחתו, את הקהילה והמדינה. כשתוחלת החיים נמוכה 40-50 שנות עבודה מספיקות כדי לחיות לפי הכלל ואפשר לפרוש בגיל 65. אבל, כשתוחלת החיים היא 82 ואפילו מעל, 42 שנה אינן מספיקות כדי לקיים את הכלל ולא ניתן לפרוש בגיל 65.

 

דרוש שינוי תפיסה, שינוי חקיקה, דרושה מודעות אצל מעסיקים, אצל מועסקים ובני משפחה.

העולם לא צריך להתחלק לעובד/לא עובד, אפס או מאה. צריך לפתח מודלים לתעסוקה גמישה, תעסוקה מגוונת, משרות חלקיות, משרות מנטורינג וייעוץ.

 

אספר מנסיוני האישי: העובד הותיק ביותר באשל פרש עכשיו, בגיל 71. הארגון בוא אני עובד לא מוותר עליו, עוד שלושה חדשים יתחיל לעבוד כיועץ ברבע משרה. מורים, שוטרים, עובדים סוציאליים, אין סיבה שלא ימשיכו לעסוק במקצועות שלהם לאחר גיל 65. אם המדינה יודעת לתגמל ולעודד – יש פה win-win.

 

נושא התעסוקה הוא אחד מחמשת יעדי החומש של אשל. לאשל ג'וינט ישראל מגוון תכניות תעסוקה בשיתוף משרד הכלכלה, תב"ת ג'וינט ישראל, המשרד לשוויון חברתי וארגוני שטח.

• מרכזי השמה וקשרי מעסיקים ברשויות מקומיות ברחבי הארץ, בהם עוסקים בהקניית מיומנויות, הכנה לשוק תעסוקה, גם מול מעסיקים.
• תוכנית אמצע הדרך- מסלולי הכשרה והסבה מקצועית לגילאי 75-45 בשיתוף עם תב"ת ומשרד הכלכלה.
• ארגון והדרת, שהוקם על ידי אשל ושלמה אליהו, מפעיל את פורטל "דרוש ניסיון" שמפגיש דורשי עבודה עם מעסיקים.
• התחלה של פיתוח תכניות ליזמות והעסקה עצמית בהן מלמדים ועוזרים לשכירים פורשים לפתוח עסק עצמאי קטן. בארה"ב 50% מהעסקים הקטנים והבינוניים הם של אנשים בגיל 50 ומעלה. בישראל זה לא מצוי בתפיסה ולא ברגולציה.
• תכניות מסוגלות והכוון תעסוקתי, מכשירות אנשים בעלי רקע ויכולות גבוהות.

עבור מעסיקים תכניות אלו הן כלים היכולים לסייע בגיוס או בהכשרה של עובדים מבוגרים.