בכתבה שכותרתה "פתיחת שערי האקדמיה הקפיצה את הישגי הפריפריה" (הארץ, 18.10.2014 ,אור קשתי) מתוארים הישגי הרפורמה בהשכלה הגבוהה שהחלה בשנות ה90
ממחקר חדש של פרופ' עמי וולנסקי מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, המשמש המדען הראשי של משרד החינוך, המסקנה ברורה: פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה הביאה להגדלה משמעותית של קבוצות אוכלוסייה חדשות, שקודם לכן כמעט לא היו מיוצגות בראש הפירמידה האקדמית. המחקר השווה את ההרכב החברתי־כלכלי של מקבלי התואר השלישי באוניברסיטאות. לפי הנתונים, בעוד שבשנת 1995 רק שישה בני אדם מיישובים באשכול הרביעי ו-17 מהאשכול השישי למדו לתואר שלישי, הרי בשנת 2011 מספרם המוחלט עלה ל– 211 ול–270 בהתאמה וחלקם היחסי מתוך כלל מקבלי התואר, עלה באחוזים ניכרים. לעומת זאת, נרשמה ירידה בשיעורם של מקבלי התואר מהאשכולות השמיני והתשיעי, המבוססים. זאת אומרת, בתקופת היישום עלה פי חמישה מספר מקבלי הדוקטורט, כך שיותר מהם מתגוררים ביישובים הפחות מבוססים.
במאמר שהתפרסם לפני כמה שבועות בכתב העת "עיונים בחינוך", מביא וולנסקי, שהיה אז בין בכירי משרד החינוך שתמכו ביוזמה, את הטיעונים שנשמעו במל"ג נגד הרפורמה ובעדה. בבסיס המחלוקת עמדה השאלה האם הגדלת מערכת ההשכלה הגבוהה תפגע באיכותה או אולי דווקא תתרום לשיפורה. חלק מהמתנגדים הביעו דאגה מפני כניעה ללחצים לא ענייניים. וולנסקי גם משחזר אמירות שהביעו חשש מכניסת סטודנטים שהאקדמיה איננה חלק מ"סביבתם הטבעית."
כנגד הטענה כי התוכנית תפגע ברמת מערכת ההשכלה הגבוהה, נשמעו קולות אחרים. "כולנו דואגים לאוניברסיטאות", אמרה חברה במל"ג,"יכול מאוד להיות שככל שהמשטח של ההשכלה הגבוהה יתרחב…האפשרויות לצמיחת מצוינות תגדלנה. ככל שנצמצם את המערכת לעילית, אפילו עילית טובה מאוד, היא פחות תצטיין, כי היא בסופו של דבר תתנוון בתור עילית". חבר אחר הוסיף באותו דיון ש"ככל שהבסיס של הפירמידה יהיה רחב יותר, כן יש יותר סיכויים שהחוד יהיה מאוכלס יותר". לדברי וולנסקי, לאחר ויכוחים פנימיים קשים ואזהרות פומביות מפני "הרס ההשכלה הגבוהה", אושרה התוכנית ברוב של שני שלישים.
הנתונים מצביעים על כך ש"ההחלטה על פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה השפיעה בכיוון של העשרת הרוח האקדמית וכושר המחקר שלה, ולא הביאה לדלדולה", כך כתב פרופ' וולנסקי במאמר. ממצאים מעודדים אלו מעוררים כיווני מחשבה על הסביבה העסקית בישראל – הגיוון, הרחבת בסיס הפירמידה, מועיל לפריון של האקדמיה במחקר. אם כך, ניתן לצפות שמהלכים מקבילים בחברות עסקיות מובילות במשק רק יגביר את מצויינותן. וולנסקי מאמין שהרחבת מערכת ההשכלה הגבוהה צמצמה את אי השוויון בחברה אולם, הדרך לשוויון הזדמנויות מוחלט, גם באקדמיה, עוד ארוכה: במחקר אחר ,שפרסמו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, נמצא כי בין 1995 ל–2008 גדלו אמנם הסיכויים לקבל תעודת בגרות, תואר ראשון ותארים מתקדמים יותר, אבל- "הרפורמות בבחינות הבגרות ובהשכלה הגבוהה בשנות ה–90 וה–2000 תרמו לגידול ניכר בשיעורי ההשכלה, אך גם לגידול ניכר באי השוויון ההשכלתי בין רבדים חברתיים. המשכילים החדשים לא הגיעו משכבות סוציו־אקונומיות חלשות, אלא מהשכבות החזקות", נכתב במאמר, שהופיע בדו"ח השנתי האחרון של "מרכז טאוב".
ואכן, וולנסקי מוסיף שאם המגמה תימשך ב–20 השנים הבאות, ולמערכת האקדמית ייכנסו תלמידים מאשכולות אחד עד שלוש, שחלקם הגדול יישובים ערבים "נגלה שהאמביציה והיכולות שלהם לא קשורים לרקע הכלכלי־חברתי, ובהדרגה נמצא אותם גם בתארים המתקדמים יותר. אין קיצורי דרך. תהליכים כאלה לוקחים שניים־שלושה עשורים". לא נותר לנו אלא לצפות ולייחל להמשכו של תהליך זה ולקדם אותו בזירה שלנו, על ידי קליטה נאותה של עובדים, בכללם אקדמאים מאוכלוסיות גיוון שונות בחברה.