אוהבים או לא אוהבים הפתעות? תלוי מתי. תלוי בנוגע למה. מוסכם על כולנו מגזר אחד בו הפתעות הן בכי רע: המגזר העסקי. ארגונים עסקיים מופתעים דינם לרוב הפסד.
נתעלם כעת מהתוצאה המהותית של הבחירות – הפסדה של הילרי קלינטון וזכייתו של דונלד טראמפ, לנשיא ה 45 של ארצות הברית של אמריקה, על כל המשמעויות הרבות והעמוקות שבדבר. נתמקד בגורם ההפתעה, כי יותר מכל דבר אחר, השעות הראשונות בהן החלו להתגלגל אל הציבור פיסות מידע קשיחות, אמיתיות, בשידור חי, דרישות שלום רשומות על פתקי נייר מהבוחרים, ועד היוודע התוצאות הסופיות של הבחירות, יותר מכל דבר היה גורם ההפתעה זה שהעסיק את כולם. בכותרת הראשית בניו יורק טיימס הופיעה המילה הלם ("SHOCK AND UNEASE AS TRUMP RISES TO POWER") וכך גם היו התגובות סביב לעולם.
מיהם הבוחרים שאיננו מכירים? מיהו "העם"? מיהם המופתעים ואיך קרה שהופתעו היא שאלת מפתח. והיא שאלה שצריכה לעניין כל מנהל וכן, גם כל אזרח שטובת החברה בה הוא חי חשובה לו.
התוצאות של הבחירות שנערכו בארצות הברית של אמריקה הן יותר מהכל תוצאות המלמדות על ניתוק. ניתוק מ"העם" מכל זווית אפשרית: התקשורת, הפוליטיקה , הסקרים והמחקר, הנרטיב, הרגשות והתחושות, ועוד ועוד…
ארגונים עסקיים חיים בתוך עמם – נמצאים כדי לפתח את המוצר המדויק והטוב ביותר, לתת את השירות הקשוב והנכון ביותר ולעשות את הכל ביעילות המתבקשת והנדרשת, שכן מדובר בארגונים השואפים לרווח כספי. כדי שנצליח לפתח ולשווק את המוצר והשירות הטובים ביותר עלינו בהכרח להכיר את מי שאנו פועלים בשבילו. להכיר משמעו ההיפך מניתוק.
כיצד יכירו מנהלים, מפתחי מוצרים, נותני שירות את ה"עם"? עם הצרכנים, עם הבוחרים? העם שהוא ה"שוק"? יעשו מנהלים חשבון נפגש – האם אנחנו באמת מכירים? או שמא אנחנו שומעים ולא מקשיבים, רואים ולא מתבוננים, נמצאים רק ליד?
מפתח ראשי להכרות אמיתית, להפחתה משמעותית של הזרות ושל הסיכוי להיות מופתע ברגע האמת – רגע הפיתוח, השיווק, המכירה, הוא תעסוקה מגוונת. ארגונים עסקיים מובילים בעולם וגם בישראל כבר יודעים כי גיוון בתעסוקה, גיוון בהון האנושי המצוי בארגון במקומות מפתח ולא רק על רצפת הייצור הוא חלק מהפתרון. ארגון עסקי שיש בו הנהלה מגוונת, שמעסיק עובדים באופן המשקף את האוכלוסייה המקומית, יכיר בהכרח את השוק, יפעל ויתנהל באופן מותאם ויהיה חוד החנית ולא בקבוצת המופתעים.
ארגונים המשכללים את הניהול המקצועי של תחום הגיוון אצלם זוכים ליתרון מובהק לא רק בפיתוח מותאם, בשווקים חדשים ובשיווק מוצלח, הם יצירתיים יותר, מעסיקים את המוכשרים ביותר, בעלי סביבת עבודה פורייה ומתקדמת יותר ועובדים על פי סטנדרטים בינ"ל מובילים.
בהתבוננות נקודתית על התקשורת : התקשורת כאן ובארה"ב היא במידה רבה בבואה של המתרחש במגזר העסקי, באליטה הכלכלית והציבורית. היא מרחב לא מגוון במובן העמוק של המילה ועל כן מנותק ומופתע. אני תוהה כיצד היו תקשורת ושיח מגוונים מנבאים את הבחירות. איזה קול היה משמיע העיתונאי המגוון שעדיין לא גויס ע"י הרשתות השונות? איך היו מתנסחות אחרת השאלות? אל מי היו מושטים המיקרופונים? בביקורת הטלוויזיה בעיתון "הארץ" אודות השידור החי מהבחירות בערוץ 2, כתב רוגל אלפר על הפרשן: "כבר כמעט 20 שנה שהוא מפרשן ומתווך את המציאות המדינית…בלב לבה של מדורת השבט הישראלית. בפריים טיים של ערוץ 2. ואני מעולם לא שמעתי אותו אומר דבר מה שחורג מגבולות המובן מאליו". במשקפיים מגוונים, מצביע אלפר על העיוורון הנגרם מתיווך של מי שאיננו מכיר את "העם". אודי סגל (/הפרשן) לא לבד. זכורה אמירתו של אלכס גלעדי, המנכ"ל הראשון של חברת הטלוויזיה הישראלית "קשת", במאי 1993, טרם תחילת השידורים כי הזכיינית שבראשה עמד תספק טלוויזיה לכל העם, "בשביל מסעודה כהן משדרות וגם בשביל משה רבינוביץ' ביבניאל". מסעודה הרחוקה והלא מוכרת, צרכנית ולא מועסקת. כמוה – אוכלוסיות שלמות המודרות מעולם התעסוקה.
עד שלא ישכילו בתקשורת ובכל ארגון עסקי אחר לא רק לייצר טלוויזיה לכל העם אלא להעסיק את כל העם – בכל רמות ודרגי התעסוקה, נמשיך להיות מופתעים.