על פי "נוהג ספרדים" מתחילים לומר סליחות כל יום בהשכמה, מהיום השני לחודש אלול (אין אומרים סליחות בראש חודש), ואילו לפי "נוהג אשכנזים" נוהגים לומר החל ממוצאי השבת שלפני ראש השנה (אם יש לפחות ארבעה ימים לפניו). באגרת זו נתייחס לחלק מהתאריכים הרלוונטיים ליהדות בתקופת הסליחות ועשרת ימי התשובה, מלבד ראש השנה וצום יום כיפור – להם נייחד אגרת נפרדת.

חודש אלול מכונה 'חודש הרחמים והסליחות' ועניינו הכנה רוחנית לקראת 'הימים הנוראים', הלא הם ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. תקופת הסליחות נקראת כך על שום קטעי הפיוט והווידוי שנכתבו בימי הביניים ונאמרים במהלך חודש אלול. נוהגים לומר סליחות בציבור בלילה לאחר חצות או בבוקר לפני תפילת שחרית.

עשרת הימים שבין ראש השנה (א' בתשרי) ויום כיפור (י' בתשרי) נקראים 'עשרת ימי תשובה' (מכונים גם 'בין כסה לעשור'). על פי המסורת היהודית, עשרת הימים הראשונים בחודש תשרי מוקדשים לחשבון נפש, לחרטה ולבקשת סליחה על המעשים וההתנהגות בשנה שחלפה במטרה לשוב מן המעשים הרעים ולחזור למוטב. ימים אלו, המבטאים המתנה לגזר הדין שאלוהים חותם לכל אדם, מצוינים באמירת סליחות, בתוספות מיוחדות לתפילות, בתקיעת שופר ועוד.

צום גדליה הוא יום תענית ביהדות וחל ב ג' בתשרי. צום זה הוא אחד מארבעת הצומות לזכר חורבן בית המקדש. צום זה מציין את רצח גדליהו בן צום גדליה, אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש. רצח זה חשב לרצח הפוליטי הראשון בעם ישראל.