רקע כללי

ראש השנה מציין את תחילת השנה החדשה בלוח העברי, והוא חל בשני הימים הראשונים של חודש תשרי. במסורת היהודית, נחשב ראש השנה ליום המלכת האלוהים על העולם וליום – דין שבו נידון האדם ונגזר עליו את שיקרה לו במהלך השנה הבאה. בתורה מכונה החג 'יום תרועה', בשל תקיעות השופר שמצווה לתקוע בו.
ממנהגי החג: בבוקרו של היום שלפני ראש השנה נהוג להתענות ולערוך טקסי התרת נדרים.

ביום הראשון של ראש השנה נהוג ללכת למקום מים שיש בהם דגים ולומר שם את 'תפילת התשליך' – הכוללת בקשות שונות. בסיום אמירת התפילה נהוג לנער את שולי הבגדים, כמשל על השלכת העוונות. בסעודת ליל ראש השנה נוהגים לאכול מאכלים המרמזים על "סימנים טובים" – למשל, תפוח בדבש, דג וראש של דג או של כבש, גרעיני רימון ועוד. לאכילה של כל מאכל מקדימים בקשה מיוחדת, הפותחת במילים "יהי רצון". בראש השנה נהוג גם להימנע מאכילת מאכלים חמוצים או חריפים וכן יש הנוהגים להימנע מאכילת אגוזים וענבים. מצוות החג המרכזית היא התקיעה בשופר.

סדר יום וזמנים

ביום שלפני החג נהוג להתענות החל מעלות השחר. תענית זו אינה חובה, אלא מנהג. מועד סיום התענית תלוי במנהגים שונים). יש הנוהגים עד חצי שעה לאחר חצות היום (חולים, אפילו אם הם חולים קלים או לא מרגישים טוב, לא יצומו, וכך גם לגבי ילדים לפני גיל בר/בת מצווה). בימי ראש השנה מתקיימות תפילות ממושכות.

תקיעת שופר: כאמור מצוות החג המרכזית בראש השנה היא התקיעה בשופר. החוגגים תוקעים בעצמם בשופר או שתוקעים בעבורם. התוקעים בשופר מכונים 'בעלי תקיעה' על מנת למלא את מצוות החג המרכזית – "יום תרועה יהיה לכם". בבית הכנסת תוקעים 100 תקיעות.

ארוחות: יש קהילות שבהן לא נהוג לאכול לפני התקיעות. בכל הקהילות ניתן לשתות ללא הגבלה אך נהוג להגביל את האכילה שלפני התקיעות לפחות מכמות של ביצה, והסעודה המרכזית נדחית לאחר גמר תפילת 'מוסף' שלרוב מסתיימת בשעות הצהרים. בארוחת ליל החג נהוג לשלב את ה"סימנים" שנהוג לאוכלם בחג.

 

 

המלצות

יש אירגונים הנוהגים לציין את החג בברכות שנה טובה לעובדים. באירוע לציון תחילת השנה בארגון, כדאי לזכור שייתכן שלקוחות ואנשי צוות מוסלמים אינם שותים יין ויש הנוהגים לא לשבת בחדר בו מצוי יין. בהקשר דומה, יש לבחון מחדש את תוכנן של חבילות השי לחג. בשני המקרים, ניתן למצוא תחליפים המקובלים על כלל הצוות